פסק-דין בתיק עש"א 11561-10-12

בפני ערעור על החלטת כבוד הרשמת הגב' סיגלית גץ אופיר, מיום 11/9/12, בתיק הוצאה לפועל

02-11644-81-5, במסגרת טענת "פרעתי" אשר נדונה על ידה.

המערער פורש בערעורו יריעה רחבה ומפרט את כל ההליכים אשר קדמו למתן ההחלטה נשוא הערעור מאז 1981. כן, טוען המערער כי טעתה הרשמת הנכבדה כאשר קבעה כי יש לדחות את טענת ה"פרעתי" אשר הגיש המערער משום שטענותיו נדחו על ידה בעבר. עוד טוען המערער כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הרשמת הנכבדה לפיה סכום התביעה המקורית בה זכה המשיב בשנת 1981 משקף חוב נכון ליום 1/4/81. טענה נוספת בפי המערער הינה כי יש להפחית מגובה החוב 220,000 שקל ישן וכי טעתה הרשמת הנכבדה כאשר דחתה טענתו זו כמו גם טעתה כאשר קבעה כי אין פסק דין מיום 24/4/81 ומדובר בטעות דפוס. המערער טוען כי היה מקום לאפשר לו הגשת חוות דעת של מומחה, וכן נפלה טעות בקביעת הרשמת הנכבדה לפיה דחתה טענת המערער בעניין זיופו של דף חשבון אשר צורף לכתב התביעה המקורי אשר הוגש בשנת 1981.

המערער מוסיף וטוען כי קביעתה של הרשמת הנכבדה בעניין סמכותה לדון בתוקפה של "רשומה מוסדית" היא שגויה ולפיכך עותר שלא להשיב את הדיון אל הרשמת הנכבדה, כי אם לדון בטענת ה"פרעתי" אותה הגיש במסגרת ערכאת הערעור, כמו גם לקבוע כי התביעה אשר הוגשה בידי המשיב לבית המשפט המחוזי ביום 18/5/81 הינה "כפל תביעה" אשר הוגשה במרמה אל בית המשפט המחוזי ולפיכך יש לקבל את ערעורו, לסגור את תיק ההוצאה לפועל כנגדו ולבטל את חיובו של המערער מן ההחלטה נשוא הערעור, בהוצאות.

המשיב טען כי מדובר בערעור סרק, אחד מני רבים אשר הגיש המערער במהלכן של השנים הארוכות בהן מתנהל תיק ההוצאה לפועל והבהיר כי עלה בידו לאתר את כתב התביעה המקורי

אשר הוגש ביום 18/5/81. עניין זה לטענת המשיב סותר את טענותיו של המערער לעניין גובה החוב ומראה מפורשות כי סכום התביעה שיקף יתרת חוב ליום 8/5/81 בצירוף ריבית מיום 1/4/81, כמו גם מבהיר כי סכום התביעה הינו לאחר הפחתה של 206,000 שקל ישן.

המשיב דוחה טענת המערער בדבר זיוף דף החשבון וטוען כי טענה זו נולדה רק כאשר נוכח המערער כי נסתם הגולל על טענותיו בדבר מועד הגשת התביעה המקורית. המשיב טוען כי בהסכמת הצדדים נקבע בהחלטת כבוד השופט רובס כי המערער מנוע מהגשת חוות דעת רביעית ולפיכך צדקה הרשמת הנכבדה כאשר סירבה להתיר למערער הגשתה. עוד טוען המשיב כי צדקה הרשמת הנכבדה עת קבעה כי אין זה מסמכותה לדון בטענות בדבר פרעון חוב אשר בוצע בטרם ניתן פסק הדין נשוא תיק ההוצאה לפועל. מכל הטעמים הללו, עתר המשיב לדחיית ערעורו של המערער.

דיון :

כבר בראשית הדברים יאמר כי המערער הגיש ערעור המכיל לא פחות מ 28 עמודים, תצהיר לאימות העובדות הנטענות בערעור המשתרע על פני שבעה עמודים ולזאת נלוו 23 נספחים המכילים עשרות רבות של עמודים ובהם פסקי דין שניתנו במהלכן של השנים, מאז 1981, כתבי בי-דין אשר הגיש המערער בעצמו ועוד כהנה וכהנה מסמכים אשר מידת הרלבנטיות שלהם להליך דנן מוטלת בספק.

בעניין זה אין לי אלא להפנות להחלטתו של כבוד הנשיא גרוניס ברע"א 615/11 בעניין סופר מדיק ואח' נ. אקו בלו טריידינג ואח' (ניתן ביום 27/3/11) , שם הושת חיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה נוכח היקפם הבלתי סביר של כתבי הטענות אשר הוגשו בידי הצדדים.

יצוין ויודגש כי על אף שהחלטת הרשמת הנכבדה נשוא הערעור דנה בעניינים הספורים אשר בהם הורתה לה ערכאת הערעור לדון, במסגרת טענת ה"פרעתי" (ראה פסק דינו של כבוד השופט רובס מיום 22/1/12) ופירטה אך כרקע את השתלשלות העניינים מני 1981 בעניינם של הצדדים, המערער פרש שוב את היריעה כולה בפני בית משפט זה והוסיף טענות למכביר, בין היתר כאלו אשר הועלו בידי המערער בפני ערכאות שקדמו לבית משפט זה במהלכן של השנים (ראה פסקי הדין של כבוד השופטים פריאל , ברסלב , רובס ותמר שרון נתנאל).

כך או אחרת, דנו במסכת העובדתית על כל רבדיה לא פחות מארבעה שופטים ובית משפט זה הינו החמישי הנדרש בידי המערער לבחון את כל מסכת היחסים שבין הצדדים מני שנת 1981.

לעניין זה יש ליתן את הנפקות המתאימה.

אשר להחלטת הרשמת הנכבדה בטענת ה"פרעתי" , אבחן אחת לאחת שלוש קביעותיה של רשמת ההוצאה לפועל, בהן דרש המערער את התערבותה של ערכאת הערעור וטען כי נפלה בהן שגגה.

המערער טען כי דף החשבון אשר צירף המשיב לתביעתו אשר בגינה ניתן פסק הדין נשוא תיק ההוצאה לפועל הינו דף חשבון אשר זוייף ולפיכך נדרשה הרשמת הנכבדה לדון בשאלת כשרותה של הרשומה הבנקאית המוסדית.

הרשמת הנכבדה לא עשתה מלאכתה קלה, אף שאין הדבר נדרש בהתאם לסמכותה ב"טענת פרעתי" כפי שמיד יובהר, בחנה את פסקי הדין אשר ניתנו בעניינו של המערער ואף בחנה היטב את חוות דעת המומחה אשר צירף המערער התוקפת את תוכנה של הרשומה המוסדית. אין לי אלא להצטרף למסקנותיה של הרשמת הנכבדה, כאשר המסמכים אשר צירף המשיב ואף המערער עצמו לכתב ערעור זה מעידים שחוות דעת המומחה מטעמו של המערער לא תוכל לעמוד.  דף החשבון תואם את אשר נפסק ואף לו היו בידי המערער אסמכתאות לכך כי דף חשבון זה זוייף (ואסמכתאות אלו לא צורפו לעיונו של בית משפט זה ואף לא לעיונה של רשמת ההוצאה לפועל - כך עולה מבדיקתו של תיק ההוצאה לפועל), הרי שהיה מקום להעלותן בפני הערכאה המוסמכת, דהיינו בית המשפט, בבקשה למתן הסעד המתאים, כבר בשנת 1981 ולא להעלותן בפני רשם ההוצאה לפועל במסגרת טענת "פרעתי" בחלוף למעלה מ 30 שנה מאז מתן פסק הדין המקורי.

כאמור, בדיקת הטענה בדבר זיוף כלל אינה מצויה בסמכותה של רשמת ההוצאה לפועל במסגרת הדיון בטענת "פרעתי" זאת בהתאם ללשונו של סעיף 36 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א 1971, כפי שציינה הרשמת הנכבדה ובטעם רב. זהו עניין לבית המשפט המוסמך לענות בו ואין לי אלא להפנות להלכה הותיקה הקובעת כי אין לרשם ההוצאה לפועל הסמכות לברר מה צריך היה בית המשפט לפסוק אלא מה נפסק בפועל ואפילו פסק בית המשפט בניגוד לדין - יבוצע פסק הדין כפי שהוא ואין לקרוא לתוכו את מה שאין בו. בפני הצדדים פתוחה כמובן הדרך לפנות לערכאה המתאימה בסעד המתבקש.

ראה ע"א 429/71 שושן נ. גורביץ פ"ד כו(1) 14.

רשם ההוצאה לפועל אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות ופסקי הדין של בית המשפט והלכה מושרשת היא כי תקיפת פסק דין (בין היתר בטענה כי נסמך על מסמך מזויף) נעשית באמצעות הסעד המתאים בבית המשפט ולא במסגרת הליכי הוצאה לפועל.